סמ"ר פינחס פרנקל ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ואילונה. נולד ב-26.2.1922 בסטומרה, טרנסילבבניה (רומניה), במשפחה ציונית ותיקה חדורה רוח מסורת. קיבל השכלה תיכונית. מנעוריו היה פעיל בתנועת "החלוץ". באביב 1939 ברח מן הבית והפליג באנית המעפילים "אסימי". רק בהיותו בקושטא הודיע הביתה על נסיעתו. האניה נטרפה בים והוא היה בין המעטים שנותרו בחיים. לאחר טלטולים של חודש וחצי הצליח להגיע לחוף נהריה תחילה הצטרף לקבוצת "המקור" ליד פרדס-חנה. כעבור זמן קצר הלך משם והקים לו בית ומשק ליד רעננה, ששימש מקום קליטה להוריו (הבית נקרא עד היום "בית פינחס"). היה בודד ומחוסר נסיון בחיים ובחקלאות, אך בכוח הרצון ובעמל-כפים התפתח המשק והיו בו עז, גן-ירק, מטעים וחלקת-פרחים. כשפסקו הידיעות ממשפחתו התגייס לצבא הבריטי יחד עם חברו הטוב בר-גיורא אנגלברג. שירת במצרים ובטריפולי. בטריפולי נודע לו כי כל משפחתו הענפה הושמדה על-ידי הנאצים. מאז השתדל ללכת בדרכי הוריו ולקיים את זכרם בדמותו ובמעשיו. הוא וחברו שירתו בחיל-המהנדסים והתמחו במכונאות. הכיר בערך התפקיד הצבאי המוטל עליו ועבד בעקשנות ואחריות. היה נכון תמיד לסייע בעצה מקצועית או טובה אישית. כשהשתחרר מן הצבא הקים עם חבריו את המוסך הראשון בהרצליה. אי השקט בדרכים הפריע להתפתחות המפעל והוא עבר לעבודה בחברת החשמל ועבד בה עד יום גיוסו. התגייס ב-23.2.1948, לפני צאת צו גיוס החובה. נענה לקריאת מפקדו לשעבר לסייע לו בהקמת הבסיס הראשון לתחבורה, סדנת ב.מ.ב. מס'1 בבניני התערוכה בתל-אביב. שימש עוזר ראשי למפקד מבחינה מקצועית ואדמיניסטרטיבית. גם לכך התגייס יחד עם חברו בר-גיורא. מן הרגע הראשון לא נזקקו לשום הסבר על הנדרש מהם. עבדו ללא לאות והפוגה. בלילה, אחרי לכתם של כל העובדים, סייעו בהורדת המטענים, פירוקם והסתרתם ובהאפלה גמורה המשיכו לתקן עוד ג'יפ, עוד מכונה לקראת פעולה קרובה. בהפצצות היו האחרונים שהפסיקו את מלאכתם. בסבלנות רבה בדקו כל בורג עד היותם בטוחים כי הכל כתיקונו. שום תיקון לא נבצר מהם. את כל ידיעותיהם ונסיונם מהצבא הבריטי השקיעו במאמץ המלחמתי העברי, ותמיד היו כגוף אחד. פינחס מצא כוחות לעבודה המפרכת ובמרצו הרב התגבר על כל הקשיים. טיפל בכל עבודה, קטנה כגדולה. "הרי צריך מישהו לעשות זאת" - נהג לאמר. בתקיפות דרש עבודה נוספת לעצמו ולאחרים. עלץ כילד עם רכישת כלי העבודה הראשונים, "חצי הזחל" הראשון, אולם מעולם לא סיפר על הרכישות האלו. בתקופה מאוחרת יותר הועבר לפלוגת סדנת חוץ פ.ס.ח. כמפקח על מוסך "פורד" מטעם הצבא. עלה לדרגת סמל ראשון. כאב על הזנחת המכוניות בידי הנהגים וכל בורג שבור נגע ללבו. היה אהוב על חבריו. שקט, צנוע, רציני מאד. רודף צדק ובוטח באדם. הצטיין בכוח החלטה ועז-רוח. נשלח בשליחות צבאית לצרפת, יחד עם חברו בר-גיורא. ליד כפר אורביטלו, סמוך לרומא, התנפץ האוירון אל צלע הר וכל אנשיו נספו ב-31.12.1948. ארונו הובא ארצה ונקבר ב-6.3.1949 בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אשה, רינה, שנשאה יום לפני נסיעתו.